איך פוסט נולד

19.02.15_001919.02.15_0022זה תמיד מתחיל בהתפעמות, האישונים נפתחים, קצב מואץ לשבריר שנייה, הצפה של אושר.
המבט הראשון על נוף משגע, הטעם של שוקולד איכותי מתמוסס בפה, קרן אור שנופלת בצורה מושלמת על העצים.
ואז מגיעה תחושה של זמניות, של צורך לשתף, של רצון לתעד את הרגע, לפעמים אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי נולדת לעידן הזה, שאפשר בקלות וללא הגבלה לשמור לנו זכרונות כמעט מוחשיים.
08.02.15_0001משנושא הצילום נבחר, או שיש לומר בחר את עצמו והתיישב לו בראש, הוא מחכה להזדמנות המושלמת לנבוט.
ולא סתם כנראה חיכה לו הרעיון לצלם ארטישוקים, סתם בשל היותם כל כך יפים ולפני שחשבתי בכלל על מתכון, כי אז הגיעו הארטישוקים היפים ביותר שראיתי, שמנמנים וסגולים, כאילו גדלו להם בידיעה שלא יבלו את חייהם ככל ארטישוקים הצומחים ואז מגיעים לסיר.

מרגע שנמצאים בידי מתחילות השאלות, איך לצלם אותם, באיזה אור ועל איזה מצע, אילו אביזרים ילוו אותם לעד בתמונות ואיזה סיפור הם רוצים לספר.

ואני כבר נמצאת בדמיון במחוזות שבהם מעולם לא ביקרתי ופתאום אני עובדת בשדה ואוספת אותם אל סלי, ויש לי בית ליד השדה ומטבח, כפרי כזה, שהאור שנכנס איליו מגיע מהחלון לבדו. אני יודעת שלמרות שעוד לא נפגשתי עם התמונות שאצלם הן ילכו בשביל הדמיון שיצרתי.

ארטישוקים_1ארטישוקים_22ארטישוקים_3

התמונות עוברות למחשב, בסך הכל כמה שניות של המתנה ואני לא יכולה שלא להציץ בראשונות שכבר עלו לתוכנה. אני נזכרת בבית ספר, איך אחרי טיול שנתי היינו אצים יחד לחנות הצילום בקניון לפתח את התמונות שצילמנו, זה היה טקס כזה, היינו שואלים את העובד האומלל כל כך הרבה פעמים מתי לחזור ומבקשים שיפתח לנו הכי, הכי מהר שאפשר.

הפעם אני מרוצה, יש לי המון תמונות שאהבתי, זה אומר שהפוסט הזה יחכה לו זמן מה, כי איך אבחר מבין התמונות?! על אילו אוותר ומי תזכה להיות גדולה יותר, ואולי בכלל אני סתם אוהבת אותן יותר מידי כי הן שלי, צריך פה תקופת צינון ומבט יותר אובייקטיבי, לא מבט ראשון על יצירה של עצמך.

ארטישוקים_4

כל עת שהן מחכות אני מכתיבה לי מילים בראשי בכל מיני הזדמנויות, מידי פעם הכיוון משתנה, כל כך מושפע ממצב הרוח ומהסביבה. רק כשאני ממש יושבת לי לכתוב את הפוסט אני מגלה את הסיפור בעצמי, לפעמים הוא זה שדיקלמתי לעצמי ולפעמים הוא מפתיע גם אותי.

אני חוזרת לקרוא וחושבת לי איך המחשבות עברו להן למקלדת ונכנסו לפוסט.
פתאום מרגיש לי מגוחך, חשוף מידי, לא מסונן.
כמעט נמחק, אבל עדיין כאן.
זהו מצב הרוח שלי היום, בכל זאת זה המקום שלי…
נשאר.

19.02.15_0029

כשחיפשתי מתכונים מעניינים לארטישוקים שמתי לב שאין כל כך הרבה רעיונות. במיוחד כאלה שייתנו לארטישוק להיות השחקן הראשי, בסוף אילתרתי מנה שיצאה ממש מוצלחת, יכולה בכיף לגוון את שולחן חג שבועות הקרב.

ארטישוקים בבשמל וגבינת עיזים

בשמל

רכיבים

  • 40 גר' חמאה
  • 40 גר' קמח
  • 500 מל' חלב
  • מעט אגוז מוסקט
  • מלח ופלפל לפי הטעם

הכנה

בסיר קטן ממיסים את החמאה על חום בינוני. מוסיפים את הקמח ומערבבים עד שמתקבלת עיסה חלקה. מוסיפים את החלב ומערבבים באמצעות מטרפה (או מזלג אם אין לכם) עד שמקבלים מרקם חלק ללא גושים.
כשהתערובת רותחת מנמיכים את האש וממשיכים לבשל עוד עשר דקות, מידי פעם טורפים למרקם אחיד.
כשמגיעים לסמיכות הרצוייה מוסיפים את התבלינים, מערבבים ומורידים מהאש.

המנה

רכיבים

  • כ10 ארטישוקים בינוניים (או כמה שבא לכם ויש לכם סבלנות לנקות)
  • מעט שמן זית
  • גליל גבינת פרומעז
  • רוטב בשמל

הכנה

מקלפים ומנקים את הארטישוקים וחותכים את ראשי הארטישוק הנקיים לרבעים.
מקפיצים את רבעי הארטישוק עם שמן זית במחבת על חום בינוני עד שהם עשויים.
מסדרים בשכבה אחידה בתבנית או במחבת המיועדים לתנור ושופכים מעל רוטב בשמל.
מסדרים עיגולי פרומעז מעל הבשמל ומכניסים לתנור שחומם לחום של 170 מעלות לכעשרים דקות.
לקראת סיום מעבירים למצב גריל לקבלת חריכה יפה.
מגישים חם וטורפים.

*אם נשאר לכם בשמל תמיד ניתן להשתמש בו למנות נוספות, הוא גם יכול להיות בסיס מעולה לפיצה ביאנקה: במקום רוטב עגבניות מורחים רוטב בשמל. תוספות נהדרות לביאנקה הן פטריות, אספרגוס, סלקים צלויים, כמהין, זוקיני (לא הכל יחד, אבל אם ניסיתם ספרו לי איך יצא ;))

ארטישוקים_6ארטישוקים_708.02.15_0016

ולסיום, הכי מתבקש מבחינתי : הכבש השישה עשר – איך שיר נולד
השיר מתנגן לי בראש בלי הפסקה מרגע שהחלטתי על שם לפוסט, תהנו :)

כתיבת תגובה